<h1>ספר התרומות שער א' חלק ד'</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
גרסינן בפרק המקבל, מתניתין, אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה. פירוש, אע"פ שהתרנו לשליח ב"ד לנתח הלוה בחוץ, הני מילי לוה זכר אבל אלמנה שלותה אף לשליח ב"ד אסור לנתחה בחוץ, ואין צריך לומר שאסור לשליח ב"ד ולמלוה ליכנס לביתה ולמשכנה, דודאי כי כתיב לא תחבל בגד אלמנה לטפויי מילתא אתא דאפילו ע"י ניתוח וע"י שליח ב"ד דשרי לשאר לוה זכר, בדידה אסר, וכדתנן אלמנה אין ממשכנין אותה, והאי אין ממשכנין אין מנתחין רוצה לומר, וכדשמואל, דפשיטא דלא גרעה מזכר שאין ממשכנו בביתו אף שליח ב"ד. וכן כתב ה"ר משה ז"ל [מלוה פ"ג ה"א], שהאלמנה אין ממשכנין אותה לא בשעת הלואה ולא שלא בשעת הלואה ולא על פי ב"ד ואם חבל מחזירין לה מיד ואם תודה חובה תשלם ואם כפרה תשבע. והוא תמה למה אסר משכון אלמנה בשעת הלואה, דלא תחבול שלא בשעת הלואה משמע, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל בפירוש חומש בפרשת כי תצא.
